כוחה של תבוסה מהוללת // ד"ר אורי אמיתי
(פורסם במקור בבלוג יהודית, דמוקרטית, ישירה)
שאון התותחים נדם - שביתת המורים הגיעה לקצה. שׂר האוצר הכריז על ”יום חג לחינוך ולאוצר”. יו”ר ארגון המורים, בתגובה, ”מודה לסבלנותו ולאורך הנשימה שלו, ולפעילות הרבה שגילתה שרת החינוך“ (שם). שׂרת החינוך בכלל חוזה גדולות: ”ההסכם הזה משלב גם את הכניסה לרפורמה, עם ביצוע שלב ראשון ותוספת שכר מיידית - וגם את ההבטחה לתוספת תקציב לצמצום מספר התלמידים בכיתות ותוספת שעות. יש כאן חבילה שמעולם לא עמדה על השולחן, והיא מאוד משמעותית. היא תוסיף לתקציב משרד החינוך בשנים הקרובות מיליארדי שקלים, ותרחיב באופן מאוד משמעותי את יכולתנו לתת חינוך טוב יותר במדינת ישראל“ (שם, שם). וראש הממשלה משחרר הכרזה מפתיעה: ”מספר התלמידים בכיתה יהיה 32, בכל מערכת החינוך בישׂראל“ (דוקא פה). (יש לקוות שהוא מתכוון בדבריו לגבול התקן העליון, שכן לפי נתונים רשמיים הממוצע כיום נמוך מ-32.)
![]()
רעיון למאבק חברתי - מתווה משותף // ירדן
(המאמר פורסם במקור בבלוג "אגם ירוק")
לאחרונה אני חושב על איך שמאבק המורים, עד כמה שהיה מצויין, נחלש בגלל הפיצול שבין ארגוני המורים.
גם המאבק של המרצים ושל הסטודנטים נעשה בנפרד אחד מהשני.
המאבק נגד חוק ההסדרים, שקשור באופן ישיר למאבק של הגופים האלו מתבצע גם הוא בנפרד.
יחד אם אלו מתבצעים מאבקים למען הקשישים, למען החולים, למען העלאת שכר המינימום, מאבק למען עובדי הקבלן, התארגנות איגודים, מאבק נגד הפרטות של חברת החשמל, בתי הכלא, וכו’.