שביתת המורים: פני הדור כפני הכסף
(פורסם במקור בבלוג "בין השמשות" של מיכל ק. מרקוס - עלמה. משוררת, יוצרת וויזואלית כותבת ומבקרת תרבות ואמנות.)
שביתת המורים המתמשכת מהווה סוג של קטליזטור המצביע על תופעה של שינוי דרמטי המתחולל בחברה הישראלית, המנפץ בימים אלה את הסטיגמה והמיתוס הנוגעים למהותו של מוסד ציבורי המשמש מורה נבוכים ויותר מכל מוסד אחר, מחבר בין הרִיק הקפיטליסטי לעניינים הערכיים, ההומניטריים, החברתיים, החינוכיים, התרבותיים.
ערכי הבניין ההסטורי- התרבותי - חינוכי יהודי טיפח מאז ומעולם את התוכן - על חשבון המהות החיצונית, את העשייה - על חשבון הגמול והשכר הכספי, את הנתינה וההקנייה , החינוך והמוסר החברתי כבסיס מוסרי מהמעלה הראשונה - הנמצא מתקיים באופן טבעי, בראש מעייני העשייה ההוראתית, כשבאותם ימים דאז, הפרנסה מהוראה והפרנסה בכלל, היוותה עניין של צורך קיומי, ולא עניין של צורך ערכי, ושביתה זו משנה את גבולות התופעה – והופכת לכאורה את הפרנסה ממקצוע ההוראה לעניין הלכאורה מרכזי העומד לדיון ציבורי, הפרנסה ממקצוע ההוראה מקבל היום פנים של צורך ערכי, לכאורה ברוח הקפיטליזם החזירי, אף יותר מצורך קיומי, כי על פי הרוח הקפיטליסטית, כסף הוא ערך ולא רק צורך קיומי, ולכאורה יחד עם הפרטת הקיבוצים, הקפיטליזם החזירי הפך את הערך הכלכלי למלך ערכי הערכים, ואת הערכים עצמם , המוכרים משכבר, לערכים ללא צרכים קיומיים, שאיתם לא הולכים למכולת.
לא לחינם, אלא כשיטה, מצביע מר אולמרט על התופעה הלא נוחה של המורים שרוצים כסף, ונוזף בהם ולא רוצה להתערב, כי מעולם מורים לא דיברו כך על כסף…. ואכן יש בתוך הבעיה, קונפליקט.
אם נלך מעט אחורה נראה שמורים בישראל בשנות ה 50- 60 וה -70 הרוויחו מעט, אך חשו גאווה אדירה וקיבלו כבוד ויקר והערכה לפועלם, כשהצד הכלכלי של מקצוע ההוראה לא היווה את ההחלטה והמטרה המייצגת בבחירה המקצועית, הגאווה המקצועית של השנים ההן הגיעה עם הכבוד והיקר שבעבודת המורה, והיא זו שהיוותה את המשקל הסגולי המיוחד לבוחרות ולבוחרים במקצוע הזה.
עם השנים, התערער הדימוי המקצועי של המורה, מסיבות שונות, בין היתר גם כתוצאה מהסתאבות מערכת החינוך, כשהמורים המהווים את הדוגמא המייצגת לעבודה ערכית שאל לה לדרוש גמול כספי נאות, כי זה לא יאה, ישבו מן הצד והביטו במיגזרים אחרים במשק ובקידומם הכספי, הביטו וראו כיצד הכסף משנה את המעמד המקצועי החברתי, וכיצד נוצר קשר נאמן וחזק בין הצד הכלכלי המתגמל את ערכי הצד המקצועי.
ככל שמקצוע ההוראה, זכה להשפלה ולביזוי חברתי גדולים יותר, כך החברה ביקרה את עשייתו של המורה, ורוקנה אותו מלא מעט משמעויות, בין אם הביקורת נכונה או שהיא מוגזמת, בין היתר גם בעזרתה של שרת החינוך לשעבר לימור לבנת. וכשלאורך שנים צנחה יוקרתו של המורה, לוא דווקא בשל העניין של תלוש המשכורת, אלא בשל ייצוגו כ"מקצוע ערכי", ראש חץ ופירמידה, בית ערכים, הזוכה לקיטונות של בוז ולגלוג, השפלות ולהורדתו מגדולתו, לצד שינויים חברתיים המאפיינים אנדרלמוסיה חברתית ישראלית הנוהה אחר הקפיטליזם הנוצץ, המנתקת הורים מאחריותם ההורית חינוכית, שיצרה נורמות חדשות בתחושת אי המחוייבות לתא המשפחתי כמו גם לערכים מוכרים וידועים אחרים, למצב שבו חלה זילות במשמעות השרות בצבא, על השפעות תכניה של הטלוויזיה הבידורית והעברת שדרים סקסיסטים מיניים לאורך עשור, כשאת התוצאות מסיבות מגוונות, ניתן לראות למשל בעלייה בפשיעה המינית בקרב בני נוער, דרך החופש בקביעה האינדוידואליסטית של הפרט תוך לקיחת האחריות על ערכי התרבות, השפה, החינוך ועניין הערך היחסי שהפך שבוי אחר הנאותיו על חשבון לקיחת אחריות רחבה יותר, ובתוך תהליכים מרובים אלה, ובמהלך הזמן והתקופה, הלך וקרס והועם דימויו של מושג ההוראה, המייצג בפועל את כל מהות ומשמעות הערכים החברתית שהאווירה הקפיטליסטית דחקה לשוליה, כשהחשיבה החינוכית תרבותית הפכה לבטלה ומבוטלת בחברה הישראלית הקפיליסטית החדשה המתהווה .
יש למשל קשר ישיר בין מה שעבר על מקצוע ההוראה לאורך השנים, לבין היחס לאמנים וליוצרים לאורך השנים, ולקיצוץ בתקציבי התרבות לאורך השנים, יש קשר ישיר בין תרבות לבין שביתה זו, המנסה לשנות את הדימוי המקצועי הלא סימפטי שנדבק למקצוע הזה דרך אותה שפת הווה המשתייכת כולה לערכי הקפיטליזם המרשרש, שהפכה את בעל המאה לבעל הדעה, ואת בעל הדעה ללא המאה, לבטל ומבוטל, ולבדיחה חברתית מהלכת.
שביתה זו מייצגת את קריסת האיזון הדק שהפריד בדרך צנועה, נאווה והגונה בין תרבות וחינוך בישראל לבין ההיבט הכלכלי של המושגים האלה. תרבות כהגדרה משתייכת לחינוך בהגדרה, ושניהם כאחת לא נוגעים לשום הגדרות כלכליות, לכאורה, על פי אולמרט.
לא היה בעבר כל קשר בין הסוגיה הכלכלית לענייני חינוך ותרבות, לכן גם ראש הממשלה איננו מבין את הקשר שבין מקצוע ההוראה לדרישת המורים לשכר טוב. אך דרישת המורים לתוספת משמעותית בשכרם, איננה במקרה זה עניין התובע רק את הצד הכספי, הצד הכספי הפך כבר מזמן בישראל למושג ערכי, המושג הכספי הוא ערך המייצג כיום את היוקרה המקצועית וחשיבותה, את הכבוד ואת ההדר המקצועי, לכן המורים אינם באים לטעון רק לעניין כספי, אלא משתמשים במיתוג הכספי ובשינוי הגישה החברתית להוראה דרך הטיעונים הכספיים כבסיס להכרה בשינוי ובחידוש מעמדו של המורה כמתפרנס ומפרנס, כאיש מקצוע מוערך, וכשאחראי על ערכי החברה והטוויית חינוכם של בני הנוער.
השביתה הזאת מעניקה בלא כל ספק טיפול שורש דימויי דרך הרוח הקפיטליסטית השורה, לענייני כבוד, הדרת כבוד, והטיפול ביחס החברה הישראלית לעוסקים במקצוע זה.
אם ניתן ללמוד משביתה זו משהו חשוב הוא דווקא אם נתבונן בצד המחפש להתאים את עצמו בפעם הראשונה באופן יסודי למשמעות החברתית המצויה בבסיס השיטה הקפיטליסטית, ואם נלך עם זה צעד אחד מתבונן קדימה, ניתן יהיה לומר שהדרישה להעלאת שכר המורה בימים אלה נחוצה בכדי לשפר מעמדו לא רק של המורה, אלא של כל קשת הערכים החברתית שמוכרחה להתחדש, להשתית ראייה חדשה על עבודת החינוך והתרבות, ולהאיר מחדש את משמעות התוכן והעשייה התרבותית דרך הרמת הראש והדרישה מהשיטה הקפיטליסטית לוותר על הרייקנות שלה לטובת השימוש בצד הריווחי כלכלי שלה, כל זאת לטובת מיתוגו, קידומו, וטיפוחו של החינוך והעלאת קרנה של התרבות בעין התבונה של הציבור בישראל.
תגובות
השארת תגובה
-
עוד כמה זמן נישאר עד שיופעלו צווי המניעה
-
עידכונים באימייל
באפשרותך לקבל עידכון אימייל (נשלח בבוקר) של החדשות, האירועים, העידכונים והמאמרים החדשים שהופיעו בבלוג:
