להעצר, לא לציית, מדוע?
תגובה זועמת וראויה למאמרי "כדמוקרט מחובתי להעצר ביום שחור שכזה"
הביאה אותי לכתוב לכם הסבר מפורט יותר לדעתי.
התגובה המדוברת:
ארז,
לבושתי, אני ואתה עמיתים למקצוע.רק לפני שנתיים, אני ומורים נוספים הגנו על החלטות דמוקרטיות חריפות הרבה יותר של ממשלה נבחרת בישראל, בפני תלמידים ובפני חיילי צה"ל.
אנחנו ליוונו אנשים שאיבדו את ביתם ואת חלומות חייהם, בגלל החלטות דמוקרטיות בעיתיות בהרבה שהתנגדנו להם בכל לבנו ומאודנו.והנה אתה, עוד לפני דיון בבית המשפט!!!, מודיע מראש שאינך מוכן לקבל החלטה ממשלתית והחלטה שיפוטית של בית דין שעדיין לא קראת את נימוקיו.
אתה מסית מראש לעבירה על החוק ועל כל הליך דמוקרטי, אתה מכריז על מרי אזרחי - למה?
רק מפני שאינך מוכן לקבל את השלטון הדמוקרטי בגלל מאבק פרופסיונלי, שאתה כל כך בטוח שאתה ורק אתה צודק בו ושכל המדינה על כל מוסדותיה חייבת לקבל את דעתך.זו דמוקרטיה?
זו דוגמא אישית?
זה חינוך?זו בושה!!!
שלום,
ראשית אני מעריך את עמדתך ואף שמח על תשובתך .
העימות/אימות עם השאלות שאתה מעלה חשוב ומשמעותי לי.
שנית אל תמהר להתבייש על כך שאנו עמיתים למקצוע-
כמו שכתבתי במקומות רבים אינני מורה, אני אנימטור ואמן במקצועי. עם זאת עסקתי רבות בחינוך ובעיקר בחינוך הלא פורמאלי (תנועות נוער), בשנתיים האחרונות לימדתי בבתי ספר יסודיים ובעבר בתיכונים – ובטח אשוב לעשות זאת בעתיד.
הדילמה בין הרצון העז לעסוק באומנות לבין הרצון העז לחנך לבטח לא תעזוב אותי.
בתחילת המאבק הצטרפתי למטה הירושלמי ונרתמתי למאבקכם.
ולתשובותיי לשאלותיך:
איך אני רואה את המאבק?
ראשית זה כלל איננו מאבק פרופסיונלי לדעתי, אלא מאבק של בעלי פרופסיה .
החינוך הציבורי הינו מבצרה של הדמוקרטיה, חינוך ציבורי מספק לכל האוכלוסייה השכלה וידע ובכך הוא מנגיש את כל האזרחים לכלים אשר מאפשרים להם לשלוט במדינתם באמצעים שאינם אלימים כלומר דמוקרטיה פעילה.
ארגוני עובדים והתאגדויות אזרחיות אחרות מבצעות את ביזור הכוח במדינה, ובכך מכריחות את השלטון להתחשב באזרחיו ולא נוצר מצב בו רק ההון והכוח מפעילים את השלטון.
ממשלות ישראל האחרונות מחסלות את החינוך הציבורי בשלושה אמצעים עיקריים:
א: קיצוץ תקציבי החינוך (גם השנה האוצר הודיע כבר על קיצוץ של בערך 20% מתקציב החינוך לשלטון המקומי כלומר פיטורי מורים בקרוב).
ב: הפרטה של החינוך- יצירת תוכנית ליבה מצומקת מאוד ואת כל השאר ההורים ישלמו.. התוצאה הישירה לכך צועקת ממבחני המיצב.
ג: שבירת ארגוני המורים. הממשלה מקצצת תקציבים של משכורות ותקנים ומתנה את החזרתם (המצומקת) בכך שהמורים שיועסקו יהיו עובדי קבלן (לדוגמה, 'קרן קרב') כלומר עובדים לא מאוגדים וחסרי זכויות. כמורה מועסק מטעם 'קרן קרב' בשנתיים האחרונות הייתי עד לתהליכים אלו ולהשפעתם הקשה באופן אישי.
את איגודי המורים היא הופכת לחברות קבלניות כדוגמת 'אופק חדש', אשר מוריד את השכר לשעה ואיננו הסכם קיבוצי.
כלפי ארגון המורים הממשלה מבצעת הסתה ממש.
על הקריאה למרי אזרחי, כפי שכינית את דברי:
אני חסיד של תפיסת ההתנגדות הלא-אלימה, הנשק הלא אלים של תפיסה זו הוא אי-ציות לעוול ומכאן נגזרת צורת ההתנהלות שלי.
תפקידו של מורה איננו להגן ולתמוך בהחלטות הממשלה- תפקידו הוא להורות חשיבה ביקורתית לתלמידיו.
חברה שמוריה לא יענו לכלל זה סופה אבדון בעיני.
ההשוואה בין ההתנתקות לשביתה היא עניינית- גם מתנגדי ההתנתקות השתמשו בהתנגדות לא אלימה כנגד פינויים מבתיהם, למשל על ידי אי יציאה מהבתים עד שיפונו פיזית. על אף שאני מצד שמאל של המפה הפוליטית, אני מעריך אותם מאוד על כך. אם הממשלה היתה מוציאה צוו שאוסר עליהם להפגין נגד ההתנתקות וכך להביע את התנגדותם למהלך זה, אם הממשלה היתה מוציאה צו שמשמעותו שאזרח המפגין נגד מהלך זה דינו מעצר - אזי הייתי מתנגד לכך ונוקט באותה הדרך בה אנקוט עם הוצאת צווי המניעה לשביתה (רק קריאה לשוטרים ולחיילים לא לציית היא לא לגיטימית בעיניי –אז והיום).
צו מניעה הוא אמצעי חירום שמותר רק בזמן מלחמה –
כאן משתמשת הממשלה בצוו מניעה בכדי לסתום את הגולל על התאגדויות עובדים בארץ הזאת.
כאן משתמשת הממשלה בצוו מניעה בכדי לפנות את המכשול בדרכה לחסל את החינוך הציבורי.
כאן משתמשת הממשלה בצוו מניעה בכדי לסתום פיות ולמנוע מחאה אזרחית לגיטימית ולא אלימה כנגדה.
ולכן אני יוצא להפגין דוגמה אישית – אני מכבד את בית הדין אך אינני יכול לציית לו ולכן אקרא לאי מילוי צו ואלך בעצמי למעצר לקבל את העונש הראוי לי.
אני חושב שזו דוגמה אישית והיא תוצר של החינוך שקיבלתי בביתי, בתנועת הנוער בה גדלתי ובבית הספר בו למדתי.
אשמח להמשך דו השיח בינינו,
בהערכה, ארז וגנר
This post was submitted by ארז וגנר.
תגובות
השארת תגובה
-
עידכונים באימייל
באפשרותך לקבל עידכון אימייל (נשלח בבוקר) של החדשות, האירועים, העידכונים והמאמרים החדשים שהופיעו בבלוג: