סיכום דבריו של רן ארז בנקודות קצרות בכנס חברי המטות בבית-החייל – 2 בדצמבר, 2007 // (תימללה: לימור עוז)
אנו שונים מהסתדרות המורים- לא ננהל את המו"מ בסודי סודות. לא נעשה דבר מבלי שהציבור שלנו ידע במה מדובר. המאבק הוא למען כולנו, ואין לנו סיבה להגיע להסכמים סודיים.
המאבק החל לפני כשנה וחצי במאבק משותף של שני ארגוני המורים נגד דברת-לבנת. רן הציע לוסרמן לעבור למאבק בונה. החלנו באוקטובר 2006 את המו"מ- פגישות עם אנשי האוצר: ארגון המורים הציע את "עוז לתמורה" . עד מרץ היו עשרות ישיבות בלתי סדירות. קבענו עם וסרמן, שאם עד ה-6/3/07 לא נתקדם, נצא למאבק. מכיון שלא היתה כל פריצת דרך, רן ארז ביקש לצאת למאבק, אך וסרמן אמר שינהל מו"מ עם האוצר, כפי שהחל לעשות באופן עצמאי במהלך תקופה זו מאחורי גבו של רן ארז.
ב-6/3/07 ערכנו שביתות אזוריות, עד שבית הדין הארצי לעבודה הוציא צו מניעה נגדנו ומנע השבתות לקראת הבגרות בשכבות י-יב. כך נפסק המאבק, כי לא היה טעם להמשיך את המאבק ע"י עיצומים. עם זאת רצינו לערוך בתקופה זו הכשרת לבבות בקרב המורים ולא היו שביתות על-פי מחוזות.
ב-2/9/07 שוב התכוונו להוציא נגדנו צווי מניעה, אך השלטון המקומי והממשלה הקפיאו זאת והמשיכו במו"מ. ב-10/10/07 החלה השביתה שלנו.
לראשונה הממשלה דיברה איתנו השובתים במהלך שביתה. נתקלנו בשתי בעיות:
1. ההסכם עם עופר עיני- כל מה שינתן לנו יקבלו כל הסקטורים
2. ההסכם עם וסרמן- כל מה שינתן לנו יקבלו מורי ההסתדרות.
מצב זה נוח לאוצר, שטוען, כי כל מה שיתנו לנו ימוטט את הכלכלה כולה.
מיותר לציין, כי 5% של עופר עיני בשכר ממוצע של עובדי המח"ר (מדעי הרוח) של 10,000 גדולים הרבה יותר מ-5% של שכרו הממוצע של מורה- 7,000 ₪. לפיכך בדרך זו לא רק יונצחו פערי השכר, אלא אף יגדלו לרעתנו. אין זה שיפור מעמדו של המורה, אלא נהפוך הוא.
החלטנו שהפעם המאבק יהיה פעיל. חלקנו את המורים ל-3 קבוצות:
1. מורים שנקלטו בעבודה אלטרנטיבית
2. מורים שמצבם שפר עליהם והם יכולים להתנדב
3. רוב המורים- מפגינים ופעילים כל הזמן
כל שבוע ערכנו עשרות הפגנות בצמתים וברחובות. במקבי להמשכנו בהסברה פנימית וחיצונית- היום הציבור הרחב הגיע למסקנה, שהחינוך הזול עולה ביותר. מאז 2001-2006 הופחתו 8.5 ש"ש מכל תלמיד- זוהי שנת לימודים שלמה לתלמיד מא-יב לעומת העבר שלמד אותו מספר שעות כמו היום א-יא.
כך המורים החלו ללמד בחופשים, ללמד במרתונים. בית-הספר הפך לבית-חרושת לציונים: מרתונים, בגרות חורף, מרתונים, בגרות קיץ וחוזר חלילה, ואנו נמדדים על-פי אחוזי ההצלחה בבחינות הבגרות. כולם רוצים אינסטנט הישגים. ערכים לא ניתן להראות ולמדוד באופן מיידי. כך הפכנו להיות עבדים בבית-הספר- עובדים ללא סוף בבית-הספר בהתנדבות או בתשלום נמוך משכר עוזרת בית, ואנו מחפשים סיבות לכך, כשהסיבות מול עינינו: 40 תלמידים בכיתה ופחות שעות לכל מקצוע.
לממשלה נוח להאשים אותנו בהישגים הנמוכים של התלמידים.
אנו דורשים החזרת 110,000 שעות ב-י-יב- 8.5 ש"ש לכל תלמיד- כ-50,000 שעות בחט"ב.
אנו דורשים הפחתת התלמידים ל-30 בכיתה
אנו דורשים שכר הוגן.
השקעה בחינוך סוגרת פערים חברתיים. זהו החוסן הלאומי של המדינה.
המדינה הפכה לארגון קפיטליסטי רווחי ללא חלוקת רווחים לאזרחים.
המאבק שלנו הפך לקטליזטור חברתי למאבקים חברתיים. כך עולה מ-4 סקרים שנערכו אתמול: 70% מאזרחי המדינה תומכים בנו!
השרים חוששים מהמאבק החברתי הצובר כוח, לכן החליטו לעצור אותו.
הגיעו מתווכים מכובדים רבים, שרצו לזכות ברווח פוליטי: עדי אלדר, עופר עיני, דליה איציק- ממש יכולנו לפתוח תחרות "מתווך נולד".
עם המתווכים הגענו למצב של "חיבוק דוב"- הממשלה רוצה לתת לנו 8.5% בפריסה ל-3 שנים + 3 ש"ש פרונטאליות. לכך איננו מוכנים.
רפורמה אמיתית היא זמן איכות לתלמיד ולא מול כיתה שלמה.
האוצר רוצה שנוותר על שעות הגמול. משרד האוצר הוא מומחה בינלאומי בשחיקת השכר שלנו. רק בשעות הגמול המשרד אינו יכול לגעת, כי הן הושגו בהסכם קיבוצי ולא כטובה.
נאמר בגאון- לפי השיקול המקצועי שלנו איננו מוכנים להמשיך לעבוד כך!
לכן הממשלה נכנסה ללחץ ופנתה לבית-המשפט.
בבית-הדין לעבודה היכו מורים, כשמנ"כלית משרד החינוך ופקידי האוצר מלגלגים על המורים. שרת החינוך- במקום לחבק אותנו היא מחבקת את פקידי האוצר.
לא נשכח לשר האוצר ולשרת החינוך התנהגותם זו!
כרגע הממשלה מדברת בצורה דיפוזית- סיסמאות בלבד.
מבחינתנו- אסור להספיק את המאבק!
אם השופטים יוציאו לנו צווי ריתוק, הם רוצים לעצור את המאבק שלנו.
הצווים הם נגד הנהלת הארגון ולא נגד כל מורה באופן אישי. הנהלת הארגון לא תפר את החוק. אך כל אחד יפעל על-פי מצפונו.
נמשיך בהגנות.
צווים מניעה מוגדרים בזמן, אך הזמן יכול להיות ארוך.
10 מיליארד שמשרד החינוך טוען שהוא מוכן להשקיע בחינוך:
4 מיליארד- בינוי כיתות ב-5 שנים במגזר הבדואי- זו החלטה עוד מהשנה שעברה.
2 מיליארד- תוספת שחיקה שחייבים לנו לפי כתב הבורר.
4 מיליארד ב-5 שנים = 800 מיליון שקל בשנה= כ- 4.5% תוספת שכר בשנה כפול 5 = זו התוספת של כ-24 % שרוצים לתת לנו תמורת תוספת עבודה.
ארגון ההורים הארצי, שהוא הארגון הותיק- תומך במאבקנו.
פורום ההורים היישובים, שהוקם עתה ע"י אתי בניימיני- מתנגדים למאבק שלנו.
ארגוני ההורים הינם ארגונים חלשים חסרי תשתית ארגונית. עם זאת הם חשובים.
אדם ששובת אינו מנתק את יחסי עובד-מעביד, לפיכך כל תשלומי הפנסיה, קופJ" ועוד- אין הפרשות בחודש השביתה כי אין משכורת, אך הכל יתוקן עם חזרתנו לעבודה.
אנו רוצים תוספת של 26% + הפרשי השחיקה + התוספת של עיני.
ארגון יציג= מאגד את רוב העובדים באותו ענף. ארגון זה יכול לנהל \סכסוכי עבודה ולחתום על הסכמים קיבוציים. חטיבות-הביניים הן חלק מהחינוך העל-יסודי.
הארגון יגן על חבריו בחט"ב, כי נדרשת חתימה אישית של כל מורה.
מורים שיפגעו על-ידי המנהלים שלהם לא יופקרו. הארגון מיד יתערב ויגן על המורה מול המעסיק, המדינה או כל גורם אחר!
עו"ד דרור גל
צווי ריתוק= מוצאים לשירות חיוני מתוקף תקנות לשעת חירום. הוראה אינו מקצוע חיוני.
צווי מניעה= יכולים להיות רחבים לתקופה בלתי מוגבלת. מופנים להנהלת הארגון.
מורה שלא יופיע לבית-הספר, כי הגיש מכתב התפטרות- זו התפטרות לכל דבר.
מורה שנכנס לכיתה חייב ללמד את המקצוע שלו, ואינו יכול ללמד במקומו שיעורי אזרחות או כל נושא אחר, שאינו המקצוע עליו הוא אמון.
כולם מתבקשים להציף את התקשורת במכתבים- לא היו"ר שלנו קשה, אלא כולנו קשים.
תגובות
השארת תגובה
-
עוד כמה זמן נישאר עד שיופעלו צווי המניעה
-
עידכונים באימייל
באפשרותך לקבל עידכון אימייל (נשלח בבוקר) של החדשות, האירועים, העידכונים והמאמרים החדשים שהופיעו בבלוג:
