ישראל רוצה חינוך, מאת: רומי יצחקי
שביתת המורים מעוררת הרבה תחושות, כי היא נוגעת בנקודה רגישה: התקווה שבעתיד יהיה טוב יותר. ההתלכדות הציבורית סביב מטרותיה ממחישה את הצורך למצוא את הסיבה למה שלא עובד, ואת הפתרון איך לגרום לזה לעבוד. הקולות כמובן אינם אחידים, כמו תמיד בעולם של אינטרסים סותרים.
וכך יצא אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה ישראל, נגד המורים: "אנחנו לא מבינים את חשיבות החינוך, והראייה לכך היא שאנחנו נותנים למטורפים האלו בבתי הספר לא ללמד חודש ימים. זו שערורייה. עתידינו תלוי בילדינו […] הלימודים בבית הספר הם בדיחה לעומת תחרות ההיי-טק בסינים וביפנים", והוסיף: "השובתים לא מבינים את הנזק שהם גורמים. אי אפשר להדביק את הפער שיווצר בגלל השביתה".
ינאי הוא איש בכיר בעולם ההיי-טק, הישראלי והעולמי. הוא מבין בתחרות, בכלכלה, בניהול. אבל דווקא הוא חוטא בבעיה הכי ישראלית שלנו, שמעדיפה את הטקטיקה המיידית על פני האסטרטגיה ארוכת הטווח. כשהוא מתרכז בחודש הלימודים שמפסידים התלמידים ומציג אותו כמה שיגרום לנו להפסיד בתחרות מול היפנים, הוא מתעלם מהעובדה שהחינוך, כערך וכדרך חיים, חורג משנת הלימודים הנוכחית ואמור להוביל אותנו בתחרות גם בעוד 20 שנה.
יכול להיות שבאמת לא ניתן להדביק את הפער של השביתה. יכול להיות שהשנה הבגרויות יהיו על הפנים. אבל ההיצמדות לתוצאות הבגרות בכל מחיר הוא בדיוק הבעיה שנגדה יוצאים המורים. התנאים בבתי הספר, שמכתיבים כיתות לימוד גדולות, ושעות לימוד מינימיליות, לא מאפשרות למורה להרחיב את הדעת לתלמידיו אפילו בסנטימטר מעבר לחומר שמיועד לבגרות. ואם אלישע ינאי חושב שחבורת חיילי הבגרות שייצאו מבתי הספר יעזרו לו מול היפנים, ויאפשרו להם לתכנן מודלים עסקיים משוכללים, להתמודד ביצירתיות עם אתגרים עסקיים, או להתגמש אל מול שינויים בסביבה התחרותית – הוא חולם.
This post was submitted by רומי יצחקי.
תגובות
תגובה אחת לפוסט “ישראל רוצה חינוך, מאת: רומי יצחקי”
השארת תגובה
למר רומי יצחק שלומות קראתי את תגובתך ותגובת מורים רבים, עמיתך למקצוע חשוב זה.ברם, מתוך תגובתך ותגובת עמיתך המורים ניכר כי אינכם מודעים כלל לגודל השבר. הנכם מביטים מתחת לפנס ולא בראיה ארוכת טווח. אני שומע אך ורק סיסמאות ואין מעשים. ישנן מספר בעיות שבאף תגובה מטעמכם לא ראיתי התייחסות ועל כך מצר מר אלישע ינאי. בינוניות המורים לא כולם אך מרביתם. עניין זה לא קשור כלל לגודל הכתות. זו בעייה ידועה מזה קדמא – דנא. סירובכם לקבל את גישת המצוינות של היי – טק קרי הערכת עובדים לפי ביצועים וסינון החלשים מן המערכת. הנכם מביטים רק על השכר אך לא על הביצועים כמדד לשכר. התייחסות לטענות האקדמיה כי בגמר התיכון המועמד אינו מוכן לדרישות ולרף האקדמי. צטטי עבורכם פרופסור מכובד מן הטכניון. שאלו את עצמכם מדוע פעם תעודת הבגרות הייתה בעלת ערך וכיום ערכה כקליפת השום?שאלו את עצמכם מדוע השיגנו כה נמוכים?שאלו את עצמכם מדוע יש מורים כה רבים והם בינוניים ומטה? למען ההגינות אומר כי לכישלון שותפים שניים, ארגוני המורים ומשרד החינוך. מציע כי תקרא את התייחסותי לעניין בכותרת כשל מערכות. אשמח לתגובה עניינית. בברכה אבי ברילנט.