מחטף הפסקת השביתה וכשלון ההסכם // אמנון הלל (מורה להיסטוריה ואזרחות, וסטודנט לחינוך)
לכל המורים והשותפים למאבק שלום,
אני מצרף תזכורת לדרישות המאבק של ארגון המורים ולמה שהושג. העיתונים מלאים בתיאורים ציוריים נחמדים אך מבלבלים ומסולפים. לידיעתכם ההסכם הקיבוצי כלל לא נחתם עדיין ורק בשבוע הבא אמור להסגר. המסמך שנחתם מופיע כאן: http://tinyurl.com/32c8z2
מה היו דרישות ארגון המורים כלפי משרד החינוך והאוצר לפני דיון ברפורמה עתידית?
1. 20% תוספת מיידית לשכר הקיים לכלל המורים בארגון וזאת לפני כל שינוי בשעות העבודה ולפני דיון ברפורמה במבנה העסקה. זאת בנוסף לתוספת 4% שעדיין לא ניתנו בפועל למרות שכבר שנקבעה בבוררות משום שלא שולמה תוספת שחיקה לשכר מאז שנת 2001.
2. 30 תלמידים בכיתה לכל היותר.
3. החזרת 110,000 שעות הוראה שנגזלו מהתלמידים והמורים בשנים האחרונות בקיצוצים ללא החלטות ממשלה (כ-8.5 שעות שבועיות שנלקחו בממוצע מכל תלמיד).
מה הושג בהסכם המתגבש עליו חתם רן ארז שהפסיק את השביתה?
- המורים יקבלו כעת 4% שכבר נקבעו לפני השביתה בגין שחיקת שכר מ-2001 . בנוסף יקבלו 5% תוספת שכר בדיוק כפי שיקבלו ממילא כל העובדים במגזר הציבורי (בעקבות סיכום שהשיג ראש הסתדרות העובדים הכללית עם האוצר). כלומר בסה"כ תוספת של 9% לכלל המורים שתתפרס על פני השנתיים הקרובות.
- אין התחייבות כלשהי של האוצר כחלק מההסכם קיבוצי בקשר להקטנת הכיתות. ראש הממשלה התחייב לצמצם את מספר התלמידים בכיתות בהדרגה ל-32 תלמידים אך לא הוגדר לכך תקציב מחייב ולא לוח זמנים אמיתי והתוכנית לצמצום תלויה במסגרות התקציב ובוועדה עתידית שתקום.
- יוחזרו רק 17,000 שעות מתוך 110,000 שקוצצו. לגבי השאר אין כל התחייבות בהסכם הקיבוצי ואין שום מחויבות תקציבית ליתר השעות.
בנוסף על כך סוכם על אפשרות לתוספת שכר של מקסימום 8.5% עוד לפני שתתקבל רפורמה ובתנאי שאכן תתקבל כזו בחצי השנה הקרובה ובידיעה שהתוספת הזו תקוזז ממה שהאוצר מקצה לרפורמה הכוללת (הוא מקצה 26%).
איך יכולים לזכות מורים בעוד 8.5% בשנתיים הקרובות?
1. האוצר ישלם כבר מהחודש הבא עוד 4.5% תוספת למורים שיעבדו שעה שבועית נוספת עם קבוצה קטנה של תלמידים. מדובר בתוספת על תנאי למשך 5 חודשים. אם תוך חצי שנה לא תתקבל רפורמה כוללת המוסכמת על הארגון והממשלה, יפסיק האוצר לשלם את התוספת.
2. אם תעבור שנה נוספת (כלומר מינואר 2009) וטרם תיושם רפורמה כוללת יוכלו המורים להוסיף עוד שעת הוראה בקבוצה קטנה ולזכות עקב כך ב-4% נוספים בשכר.
כל זה כאמור בתנאי שהארגון והאוצר ומשרד החינוך סיכמו על רפורמה כוללת בחודשים הקרובים ואותם 8.5% יופחתו מהתוספת של 26% המתוכננת על ידי האוצר ברפורמה (שתכלול כמובן תוספת של שעות עבודה נוספות).
***
קראו ושפטו בעצמכם האם בשביל זה היתה מוצדקת שביתה של 60 יום שהופסקה ברגע על יד אדם יחיד (רן ארז) בלי שהמורים ראו בכלל את ההסכם (ההבנות נחתמו אגב רק ב-13:00 ולא בבוקר), בלי שהמורים דנו עליו או אישרו את תוכנו. אנשים חזרו לכיתות בפקודת יו"ר ב-7:45 אחרי שאלפים מהם סירבו לצווים והיו בדרכם להפגנות מול משרד החינוך ולמחאות. ארז תכנן עם הממשלה את התרגיל שהרס את המחאה בשיאה ובעיקר מנע כל אפשרות לביקורת ומחאה נגד ארז עצמו ברגע שמורים חזרו אוטומטית לכיתות ולשגרה בלי לשאול שאלות ולראות מה נחתם ומה פירוש הדבר והאם בשביל זה נערכה השביתה.
הלקח המרכזי הוא לדעתי שאסור לאפשר לאיש אחד לסיים שביתה ולחתום על הסכם בלי דיון ואישור של השובתים עצמם. וסרמן סגר עיסקה גרועה לבתי הספר היסודיים בלי לשתף את המורים ולמרות שרובם לא היו מאשרים אותה. רן ארז עשה השבוע אותו הדבר למורי התיכונים.
מי שמאוכזב מההסכם (ולא יהיה להערכתי איש שתומך בהסכם בתוך מספר שבועות) חייב לחשוב לא רק על החלפתו של ארז שבגד בבוחריו, הרס את המחאה של השטח והתייחס אליהם בצורה אנטי דמוקרטית אלא לחשוב על דפוס פעולה אחר להמשך המאבק.
לא יתכן שאיש אחד, או קומץ ראשי הארגון (שאגב אישרו טלפונית! את ההבנות של ארז בלי דיון ובלי לחזור לבוחרים) יקבעו לבדם את עתיד המאבק והשביתה. זה מוליד שוב ושוב תוצאות עלובות של שורה מגוחכת בתלוש השכר, של התחייבויות והסכמות שאין בינן לבין דרישות השובתים דבר. זה מוליד תסכול בתוך הארגון וגם ייאוש בלתי מוצדק של מורים שמסיקים בטעות שאין טעם להיאבק בממשלה ולא מבחינים במבנה הרקוב של ארגוני המורים והעומדים בראשם שאחראים לא פחות מהממשלה למצבם העגום של המורים.
את המאבק למען החינוך ולמען מצבנו כמורים חובה להמשיך והגיע הזמן להפיק לקחים.
נוצר דפוס שביתה מדהים וחסר תקדים של מורים שאינם מחכים בבית לשמוע בחדשות מה עשו ראשי הארגון אלא יוצאים לשטח, פוגשים תלמידים והורים ואת הציבור ונאבקים בצורה יצירתית ומדברים על החינוך ברצינות ומשתנים תוך כדי המאבק.
דפוס זה עלינו להרחיב ולפתח והוא הבשורה הגדולה של השביתה. אבל, אנחנו חייבים לפעול גם לדמוקרטיה של המאבק ושל הארגונים ולהבהיר מראש שאנחנו המורים חייבים להיות מעורבים בקביעת המטרות למאבק ובדרכי המאבק והחשוב מכל לדרוש שכל חתימה על הסכם עם הממשלה או החלטה על סיום שביתה יתקבלו רק לאחר דיון ואישור של כלל המורים. זה יבטיח מאבק אמיתי. אפשר ללחוץ אדם אחד בחדר ולהכניעו כפי שהאוצר יודע לעשות מצויין אך הרבה יותר קשה להכניע עשרות אלפי מורים שצריכים לאשר הסכם.
אני מעריך שאפילו 10% מהמורים לא היו מאשרים את ההסכם שרן ארז חתם עליו לו היו קוראים אותו ודנים עליו יחד ולבסוף מצביעים. דרישה להבאת ההסכם לאישור היא דמוקרטית, חינוכית ואפקטיבית יותר להצלחת המאבק.
עלינו להתארגן ברוח זאת לקראת הדיונים על הרפורמה הכוללת כדי שהמחדל הנוכחי לא יחזור.
אמנון הלל
מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון וסטודנט פעיל במטה המאבק למען החינוך בסמינר הקיבוצים.
[email protected]
לכל המורים והשותפים למאבק שלום.doc (35 KB)
This post was submitted by אמנון הלל.
תגובות
תגובה אחת לפוסט “מחטף הפסקת השביתה וכשלון ההסכם // אמנון הלל (מורה להיסטוריה ואזרחות, וסטודנט לחינוך)”
השארת תגובה
-
עידכונים באימייל
באפשרותך לקבל עידכון אימייל (נשלח בבוקר) של החדשות, האירועים, העידכונים והמאמרים החדשים שהופיעו בבלוג:
מסכים איתך במאה אחוז
זה הסכם כניעה ללא תנאי
לא היה צריך לצאת לשביתה בשביל
ההסכם הזה.
זה באמת לא בסדר שהשביתה הופסקה לפני
שהמורים קראו את ההסכם.
אני מקווה שהמאבק ימשיך בלי שביתה
כדי באמת לשנות את פני החינוך