דיווח על המפגש שהתקיים ב-12.11.2007, בין מורים וחברי הלובי למען המורים שהקים ברוורמן
הדיווח הופץ במייל ב- 15.11.2007
(רשם - רוני פיזם)
אתמול, יום שני,12.11 השתתפנו (עופר כהן, אהרון קנר, ויזל, רוני פיזם) במפגש בין מורים וחברי הלובי למען המורים שהקים ברוורמן השתתפו עשרה חברי כנסת (נוקד,ברוורמן,מלכיאור,חיים אורון,רן כהן, רובי ריבלין, סילוון שלום, גבאי(מפד"ל), אלכס מילר (ליברמן) דב חנין והכי משמעותיים היו מלכיאור ברוורמן ו רונית תירוש. פגשנו ח"כים מתוסכלים. ח"כים שרואים ברן ארז מנהיג של המאבק החברתי החשוב ביותר שנערך בארץ. מאבק על החינוך הציבורי. ח"כים לא רק שלא הקטינו את גובה הלהבות, אלא דחפו את רן ארז קדימה. המסר שלהם היה שמה שאנחנו, חברי הכנסת , לא הצלחנו לעשות, להעלות את החינוך לכותרות, אתה רן ארז הצלחת.
רונית תירוש הייתה הדוברת הבולטת. לאחר שהתנצלה על כך שנטלה חלק בקיצוץ החד בתקציבי החינוך, היא ספרה על חוק שיזמה. הקטנת מספר תלמידים בכיתות א” וב” . החוק שהתקבל קובע כי מספר התלמידים בכיתות א” וב” בזמן שמוקנים לתלמידים מימניות יסוד לא יעלה על 20 תלמידים ( 10 שעות מתוך 30 שעות שבועיות). החוק אושר אבל לא תוקצב.
תירוש ספרה על חוק שני שהיא יוזמת ,שבתהליך בן 8-10 שנים יקטן מספר התלמידים בבתי הספר היסודי למכסימום 28 ובתיכונים למכסימום 32. רונית תירוש לא קבלה אישור להניח את הצעת החוק על שולחן הכנסת ,יותר מכך שרת החינוך מתנגדת להצעה.
במצב כזה סכסוך על מספר שעות הוראה והדרך שבו תשולם תוספת שכר למורים, הפך למאבק חברתי על איכות החינוך הציבורי, ורן ארז הופך ממנהיג סקוטריאלי למנהיג חברתי.
מלכיאור ספר על מספר מדהים של מעל 200 אלף שעות שקוצצו מתקציב החינוך.עיקר דבריו הוקדשו לטיב החינוך הציבורי. הוא ספר על בנו שיצא לשליחות בחו"ל. הנכד בן השש עולה לכיתה א” התקיים מפגש איך מתמודדים עם זה שבכיתה צריכים ללמוד 34 תלמידים. התקבלה החלטה לפצל את הכיתה, לא לשניים אלא לשלש קבוצות. הנכד לומד בכיתה של 11 תלמידים, אבל הם עדיין לא היו מרוצים ולכן החליטו להוסיף סייעת בשעות בהן נלמדות מיומניות הבסיס.
מלכיאור ציין שההשכלה היא המפתח לסגירת פערים, כרגע מערכת החינוך הציבורית החלשה היא דווקא מנציחה ומגדילה את הפערים.
ברוורמן חזר על הטענה שלו שיש מספיק כסף כדי ליצור תפנית מיידית. (במקום הקטנת חוב לאומי להשקיע בתשתיות, שהחינוך זה חלק מזה)
אלכס מילר שבסה"כ היה חלש אמר משפט מסכם: אני רוצה שהמורה של הילד שלי יחשוב איך לתת חינוך טוב יותר לילד שלי ולא יעסוק במחשבה איך אני מביא אוכל לילדים שלי.
כל יתר הדוברים חזרו על חשיבות החינוך הציבורי ועל כך שמאבק המורים הוא המאבק החברתי החשוב ביותר מזה שנים רבות. הכל מונח על הכתפיים הצרות והגב הלא מי יודע חזק של מורי העל יסודי.
(רשם רוני פיזם)
תגובות
תגובה אחת לפוסט “דיווח על המפגש שהתקיים ב-12.11.2007, בין מורים וחברי הלובי למען המורים שהקים ברוורמן”
השארת תגובה
התגובה נכתבה על ידי אהוד צוק
הייתי שם כנציגנו – הכול, כמעט, נכון ומדויק.
אני הבנתי כי יוזמתו של ח"כ פרופ' ברוומן היא הקמת שדולה (לובי) בכנסת למען החינוך הציבורי בישראל ולא למען מאבק המורים. אשאל אותו ואעדכן את כולכם.
המאבק על החינוך הציבורי בישראל, יחד עם המאבק על הבריאות (סל התרופות כדוגמא)
וכלל נושאי הרווחה הוא חלק מן המאבק על דמותה של המדינה כמדינת רווחה או מדינה ניו- ליברלית.
השאלה המתעוררת היא האם אנו מסוגלים לשאת על כתפינו את המהפכה החברתית בישראל?
מאבקנו גלש מזמן ממאבק של ארגון מקצועי על שיפור משכורתו ותנאיו – ונראה לי כי העומדים מולנו הבינו זאת היטב.
כיום זהו מאבק בין שתי אידיאולוגית – מה שאנו דורשים היא בעצם מהפכה אמיתית.
האין מאבק זה גדול מיכולתנו???
רוני פיזם לא ציין במאמרו שכל הדוברים יצאו בקריאה לראש הממשלה מר אולמרט להתערב בניסיון לפתור את המשבר – אך כששאלנו אותם מה בכוחם לעשות לא הייתה לחברי הכנסת תשובה ברורה (מלבד הקמת שדולה (לובי) בכנסת) .
תקוותי שנזכה לתמיכה ציבורית רחבה עוד יותר ממה שיש לנו כיום.
מזכ"ל ההסתדרות הכללית - מר עופר עיני – אינו שותף למאבקנו.
אינו רוצה, או יכול, להרים את דגל המאבק החברתי במדינת ישראל ולכן יכול, אולי, רק להשיג לנו כמה כדורי אקמול.
איני יודע לאן יתפתח המאבק ולכן ברצוני לברך את כל העושים במלאכה בברכת חיזקו ואימצו
אהוד צוק