כוחה של תבוסה מהוללת // ד"ר אורי אמיתי
(פורסם במקור בבלוג יהודית, דמוקרטית, ישירה)
שאון התותחים נדם - שביתת המורים הגיעה לקצה. שׂר האוצר הכריז על ”יום חג לחינוך ולאוצר”. יו”ר ארגון המורים, בתגובה, ”מודה לסבלנותו ולאורך הנשימה שלו, ולפעילות הרבה שגילתה שרת החינוך“ (שם). שׂרת החינוך בכלל חוזה גדולות: ”ההסכם הזה משלב גם את הכניסה לרפורמה, עם ביצוע שלב ראשון ותוספת שכר מיידית - וגם את ההבטחה לתוספת תקציב לצמצום מספר התלמידים בכיתות ותוספת שעות. יש כאן חבילה שמעולם לא עמדה על השולחן, והיא מאוד משמעותית. היא תוסיף לתקציב משרד החינוך בשנים הקרובות מיליארדי שקלים, ותרחיב באופן מאוד משמעותי את יכולתנו לתת חינוך טוב יותר במדינת ישראל“ (שם, שם). וראש הממשלה משחרר הכרזה מפתיעה: ”מספר התלמידים בכיתה יהיה 32, בכל מערכת החינוך בישׂראל“ (דוקא פה). (יש לקוות שהוא מתכוון בדבריו לגבול התקן העליון, שכן לפי נתונים רשמיים הממוצע כיום נמוך מ-32.)
האם חוק לימודי חובה אוסר על התלמידים לשבות ? // באדיבות ישראל פנחס, מזכיר ארגון ההורים הארצי
בתגובה להשבתת הלימודים על ידי מועצת התלמידים הארצית הודיע מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב:
"לתלמידים יש את הזכות לשבות, אך חוק חינוך חובה אוסר על השבתת הלימודים".
תגובת עו"ד אורי קידר, ממשרד עו"ד כבירי-נבו-קידר, ב"כ "ארגון הורים ארצי":
"חוק לימודי חובה לא אוסר על השבתת הלימודים. החוק קובע את אחריותם של ההורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר ולא קובע חובה של הילדים ללכת לבית הספר.
משרד החינוך צריך להפנים שהחינוך הוא זכות של הילדים וכנגדה עומדת חובת משרד החינוך לספק את החינוך. אין למשרד זכות לכפות חינוך על הילדים"
עו"ד קרן רז מורג מוסיפה:
ערבות הדדית ומרי אזרחי // ד"ר אורי אמיתי
(המאמר פורסם בבלוג "יהודית, דמוקרטית, ישירה")
באיחור אלגנטי של כמה וכמה שבועות החלה שביתת המרצים לגייס לטובתה את הכלי הבסיסי של אמנות השביתה: ההפגנה. (דיווחים בתקשורת כאן וכאן.) זה היה מחזה מאלף. כמה עשׂרות מרצות ומרצים (מתוך סגל המונה כ-500) ישבו נבוכים, הניפו שלטים, ובאופן כללי נשמעו להוראות… הסטודנטים. נציגי האגודה, יחד עם קבוצות של סטודנטים בלתי-מאוגדים (ויצויינו לטוב פעילי ”צדק חברתי”) משלו בארוע ביד רמה, נהלו את הקשר עם התקשורת, הפיצו שלטים, צעקו ססמאות לתוך מגאפונים, וחלקו בקבוקי מים למפגינים הצמאים. בשלב מסויים הגיעה משלחת גדולה של למעלה ממאה מורות ומורים מכל רחבי הצפון, ויחד צעדנו לאורך הכביש המוביל מעוספיה לחיפה, ואפילו חסמנו את צומת דניה לזמן מה. היה נחמד.
ובו בעת מהפכני וחסר תקדים!
לא זכור לי ארוע בו הפגינו יחדיו מורות ומורים, סטודנטים ותלמידות תיכון, סגל בכיר וסגל זוטר - למען מטרה משותפת. למעשׂה, ההכרה בכך שיש מטרה משותפת היא מהפכנית כשלעצמה. יכול להיות שמדובר בפריצת דרך, בניסוי ראשוני לאחד שורות אל מול מדיניות ”הפרט ומשול“ של הימין הקיצוני.
דפיקה בלילה בדלת של מורים // מאמר של יולי תמיר לגבי המורים-2003
את המאמר הפובליציסטי הבא כתבה הפרופ' יולי תמיר ב-1.5.2003.
דפיקה בלילה בדלת של מורים
מפטרים מורים באמצע הלילה. דופקים על דלתם בחצות כדי שמכתב הפיטורין לא יתעכב חלילה עד ליום המחרת. עם ישראל יכול לישון בשקט. סוכנים חרוצים דואגים שלא יהיו כאן מורים לא רצויים. מדי פעם נחשפים המפוטרים החדשים בתקשורת: אם חד הורית, אב צעיר שנאלץ לצמצם את מנות החלב שהוא קונה לתינוקו, אישה בהריון, "סתם" מורים שהשרה והמנכ"לית החליטו שהם לא דרושים יותר. בחודשים הבאים, אם יהיה להם אומץ, הם ילכו ללשכת התעסוקה ויקוו שלא יפגשו בדרך תלמידים או הורים. כמובטלים הם יעלו למדינה כמעט כמו שעלו לה כמורים, אבל הפעם לא משרד החינוך ישלם אלא משרד הרווחה. בראיה הצרה של משרד החינוך זו התייעלות. בראיה הכוללת של המדינה זו עוולה ואיוולת.
להמשך קריאה
שובתי מערכת החינוך - התאחדו! // ד"ר אורי אמיתי
(המאמר פורסם במקור בבלוג המשובח "יהודית, דמוקרטית, ישירה")
העניינים מתחממים. שביתת המורות נמשכת בעוז, ולא נשברת על אף העובדה שהשובתות לא ראו משׂכורת כבר זמן רב. בצר להם פנו הקוזקים מקריית הממשלה לבקש סעד אצל בית-הדין לעבודה, וזה הוציא צווי מניעה, שיכנסו לתוקף אחרי תום חופשת החנוכה. אין לדעת, כמובן, כיצד יתפתחו הדברים עד אז, אבל אם לשפוט לפי הרחשים הנשמעים כבר בשטח, הם לא יכובדו. חלק מהשובתים והשובתות ימציאו אישורי מחלה, אחרות/ים יפרו את הצוים בגלוי. נראה ששביתת המורות מתקרבת לצהרי היום.
(תמונה: ויקיפדיא, Solidarity )
והמורות לא לבד. גם בחזית שביתת המרצים נרשמת (סוף סוף!) איזו התקדמות. אם באסיפת הסגל שנערכה אצלנו, בחיפה, לפני פרוץ השביתה התרכז הדיון סביב שאלת השחיקה הזוחלת, הרי שבאסיפה שנערכה בשבוע שעבר כבר החלו לנשב רוחות חדשות. ההחלטה המרוככת שהתקבלה בסוף האסיפה היתה לקרוא למועצה המתאמת של הסגל הבכיר ”להרחיב את המאבק באופן שיתייחס לעתיד ההשׂכלה והחינוך בישׂראל בכלל; להביע תמיכה ברורה במאבקו של ארגון המורים התיכוניים; ולהביע תמיכה פעילה במאבקם של אנשי הסגל הזוטר והמורים מן החוץ”. הצעה קיצונית יותר, לפנות לארגון הסגל הזוטר ולאגודת הסטודנטים במטרה לנהל מאבק משותף, נדחתה ברוב זעום. מפגן גבורה עוד אין, שינוי תודעתי יש גם יש.
-
עידכונים באימייל
באפשרותך לקבל עידכון אימייל (נשלח בבוקר) של החדשות, האירועים, העידכונים והמאמרים החדשים שהופיעו בבלוג: